FMA VS FMAB

אז אחרי הרבה זמן שאמרתי שאני יעשה את זה, הינה אני עושה דיון השוואה של המחשבות שלי על שתי הסדרות.
ואני בטוחה שאני לא היחידה שעשתה את ההשוואות האלו, לכל מי שיצא לראות את שתי הסדרות המפורסמות.
אתייחס לכמה נושאים, אפרט ואדגיש למה אני חושבת ככה, ומקווה לראות תגובות שלכם עם הדעות שלכם.
בנוסף, מתחת לכל נושא השוואה הוסיף מי ניצח בקטגוריה הזאת.
אני מדגישה, רק למי שראה את שתי הסדרות יכול לראות את זה, כי אני מספיילרת חופשי בדיון הספציפי הזה.
ככה שלא תגידו שלא אמרתי.


אנימציה:
האנימציה הייתה טובה, וסגנון הציור לא השתנה בשתי הסדרות, אך ניתן לראות את השינוי המשמעותי בין הסדרה הראשונה והשנייה.
קודם כל, תחשבו על זה שהסדרה הראשונה יצאה בתחילת שנות ה2000, והינה נחשבה בעלת אנימציה מאוד מאוד טובה, ביחס לסדרות אחרות שיצאו בתחילת שנת ה2000 כמו בוקוראנו וכדומה...
סגנון הציור המיוחד והמושך של הירומו מאוד מפתיע ויפה לעין, ותחשבו שסיגנון ציור כזה היה בתחילת שנת ה2000.
עכשיו, עברו כ10 שנים מאז שיצאה הסדרה הראשונה, וכל הפרקים של FMAB הגיעו בHQ, לא כמו FMA שזה לא היה איכותי כמו FMAB, עם רזולוציה גבוה, האנימציה והתזוזה הרבה יותר יפה וטובה וסיגנון הציור שלה ממש מעט השתנה (אבל לא ברמה שבאמת אפשר לשים לב).
נכון שהאנימציה הרבה יותר טובה בFMAB ואי אפשר לחלוק על זה, אבל תחשבו שיש הפרש של 10 שנים בין שתי הסדרות.

Win: FMAB
Lose: FMA


עלילה:
קו דרך:
בשתי הסדרות, קו הדרך ההתחלתי הוא אותו דבר.
נער צעיר בשם אד, יחד עם אחיו הצעיר ממנו בשנה בשם אל, חיו בכפר שקט עם אמם.
יום אחד אמם מתה משברון לב עקב בעלה שעזב אותה, והשניים מחליטים להחזיר את אמם לחיים בעזרת האלכימיה, ששולטת בעולם הזה.
השניים לומדים במשך שנה עם מורה לאלכימיה בשם איזומי קארטיס, ובסופו של דבר מצליחים להשיג את כל החומרים על מנת שיצליחו להתמיר את נשמתה של אמם לגוף שהם ייצרו עם אלכימיה.
השניים נכשלים, עקב מחיר נמוך מידי שהם נותנים בעבור החייהת אמם, אד מאבד את רגלו השמאלית ואילו אחיו מאבד את כל גופו, ועל מנת להחזיר את אחיו, אד מקריב את ידו הימנית והצליח להתמיר את נשמת אחיו לשיריון מתכת.
ומאז השניים נודדים על מנת שיוכלו להחזיר לעצמם את גופם.
וזה הקו בשתי הסדרות, הוא באמת התחיל אותו דבר, אבל מה שקרה בFMA, האנימה יצאה לא הרבה אחרי שהמנגה התחילה, והאנימה הדביקה את המנגה וכימעט עקפה אותה, לכן הירומו החליטה להמשיך את הסדרה בדרך אחרת (שהייתה הדרך המקורית שהייתה אמורה לעשות המנגה), אך הירומו לא אהבה את התוצר אז שינתה את ההתפתחות של המנגה, ועקב הרבה תלונות, יצאה סדרה חדשה של FMA שעוקבת לחלוטין אחרי המנגה.
וזה למה שתי הסדרות שונות זו מזו.
FMA הלכה לכיוון יותר טרגי (ואולי זה הרגיש ככה בגלל שFMAB ראינו רק אחרי FMA, ככה שלא ציפינו להרבה) ואילו FMAB, הלכה לכיוון יותר מלחמתי ומשטרתי, והייתה פחות טראגית אך גם לא כלכך אופטימית, והתעמקה בהיסטוריה ומסתורין שהסדרה הראשונה לא סיפקה.
קשה מאוד להחליט איזה קו דרך יותר טוב, כי לכל אחד יש את החסרונות ויתרונות שלו, מה שיוצר שיווין מבחינת השוואה בשבילי.

Win: FMA & FMAB
Lose:

התפתחות:
ההתפתחות בשתיהן הייתה טובה.
סדרה ראשונה:
היו הרבה פרקים שהרגישו נתוקי קשר, כמו פרק 13 או הפרק עם האחים המזוייפים, ששנייהם היו הומוריסטים, ובקיצור - פילרים.
קצב ההתקדמות לא היה אחיד, לפעמים היה איטי, לפעמים מהיר, ולפעמים פרקים לא קשורים נתקעו באמצע ההתקדמות.
אבל ההומור היה יותר מורגש, ההתפתחות הייתה הרבה יותר טראגית וזה ממש סחף.
למרות שכשאני חושבת בדיעבד, היה לסדרה הזאת יותר פוטנציאל ממה שמומש על המסך, וזה באמת חבל.

סדרה שנייה:
כאן, לעומת הסדרה הראשונה, לא היה אף פרק נתוק קשר לעלילה שלא היה בו לפחות דבר אחד שמתקשר אליה (מלבד הפרק הראשון, שהיה פילר שכניראה הביאו אותו כדי למשוך ולהסעיר).
כל פרק התקשר לסדרה, ההתפתחות הייתה עד כמה פרקים לקראת הסוף בינונית ובצורה המתאימה, ובפרקים האחרונים הואצה בקצב מהיר.
היה בסדרה הזאת פחות הומור, וגם היא הייתה פחות טארגית אם כי לא משמחת, אבל ההתפתחות הרציפה והבלתי פוסקת (ובלי שיש פרק בלי קשר להתפתחות שהכל נעצר בו ואז ממשיכים בעלילה פרק או שניים אחרי) השאירה אותי ברצון לראות עוד ועוד כל הזמן.
ההתפתחות הייתה לא צפויה, חשפה אותנו למקומות חדשים (כמו הMilitry שבצפות), לדמויות חדשות (האלהקסאים [XD] ולוחמי הצפון), לעלילה שונה ומפולאה בפני עצמה שלגמרי לא דומה לסדרה הראשונה ושעדיין מצליחה לסחוף אותנו.
גם לסדרה הזאת היה יותר פוטנציאל ממה שמומש, אבל ביחס לפונטציאל שהיה לסדרה הראשונה שלא מומש, הסדרה הזאת מימשה כימעט את כל הפוטנציאל שהיה לה.

Win: FMAB
Lose: FMA

הומונקולוסים ואבן החכמים:
מבין הדברים העיקריים שהיו שונים בשתי הסדרות- זה הדרך שבה נוצרו הומונקולוסים, שהשפיע הרבה על העלילה.
בסדרה הראשונה, הומונקולוס נוצר כאשר התמרתו לחיים נכשלת.
הכוונה כשאדם מת ומנסים להתמיר אותו לחיים, 100% שמה שייצא זה מוטציה מוזרה וההתמרה תיכשל (כי אין ערך להתמרה אנושית), והמוטציה מתפתחת להומונקולוס ע"י אכילת אבנים אדומות הנראות כמו אבן החכמים.
הדרך הזאת, שבה נוצרו הומונקולוסים, הייתה הרבה יותר טובה מבסדרה השנייה, ששם הומונקולוסים נוצרו בזכות בליעת אבן החכמים (שהיא נוצרת בזכות הקרבת חיי אדם רבים).
הצורה שהם נוצרו בסדרה הראשונה הייתה יותר מיוחדת ונתנה הרבה יותר כוח לאבן החכמים, בעונה השנייה זה היה נראה כאילו כל אחד יכול ליצור אבן חכמים, והייתה תחושה של "מה זה כבר להקריב 10000 איש" מרוב אבני החכמים שנוצרו שם.

Win: FMA
Lose: FMAB

תחושות:
הדבר שהכי השפיע על תחושות ורגשות, זה היה דרך יצירת ההומונקולוסים.
בעונה הראשונה זה היה חריג שנוצר הומונקולוס, ושהיו רק 7 אנשים בעולם כולו שהתמרתם נכשלה ולכן הם הפכו להומונקולוסים.
היה הרבה יותר מרגש וטראגי, אפילו הצער של איזומי והסיפור שלה סופר בצורה יותר טראגית בסדרה הראשונה (בכלל בסדרה השנייה זה היה נראה כ"דרך אגב").
כמו כן הקטע שאד ואל נאלצו להילחם באמא שלהם, נעשה בצורה דרמטית וכואבת, שהוסיף לאווירה הטראגית (כמו כן המוות הכואב של היוז בתא הטלפון, שהיה דיי סתמי בFMAB, ביחס לסדרה הראשונה).
בסדרה השנייה הומונקולוסים נוצרו בדרך שגמרה להם להיראות כמשהו רגיל ויומיומי, כמו כן גרמה לאבן החכמים לאבד מהערך שקיבלה בסדרה הראשונה.
היא פחות ריגשה בקטע הזה, למרות שהיו לה קטעים מרגשים אחרים, שלא פחות טובים מבסדרה הראשונה.
אך, הפילוסופיה שאופפה את הסדרה השנייה, כל התיחכום וצורת החשיבה המיוחדת ריגשה אותי בצורה שאין כמוה, במיוחד הקטע עם ההיגיון מאחורי הדבר שנלקח מהם כתוצאה מפתיחת השער ("ומרוי, מהאחד שנשא מבטו אל עתיד המדינה נלקחה הראייה, ואת עתידה הוא כבר לא יזכה לראות").

Win: FMA & FMAB
Lose: 

סוף:
שני הסופים היו גרועים, לפי דעתי, ואתחיל בסדרה הראשונה:
בסדרה הראשונה, היה את הקרב האחרון נגד אנבי, ובצורה כה סתמית ופשוטה אנבי רצח את אד, כשלאורך כל הסדרה אד ניצח קרבות איתנים וקשים, אנבי פשוט בא ולקח את חייו בקלות כזאת.
אחרי זה אל הקריב את עצמו כדי להחזיר את אד (כי אל יצר בתוכו את אבן החכמים), ואד, אחרי שחזר לחיים, הקריב את עצמו כדי להחזיר את אל יחד עם הגוף שלו רק בלי כל זיכרון מהעבר (ומהנקודה הזאת זה ממשיך לסרט "הכובש משמבאלה כך שהמידע הזה לא רלוונטי יותר).
לסדרה כזאת טובה לא ראוי סוף כה סתמי, כה... מאולץ ולא יפה.
ואל תחשבו שאני מעדיפה את הסוף של הסדרה השנייה, גם הוא היה מאוד מפגר:
לאחר הקרב האפי ומעגל ההתמרה הענקי מסביב למדינה שגורם לכל האנשים למות ולהפוך את "האובר שבמבחנה, הומונקולוס" (למה אין לו קיצור XD) ליישות מוחלטת ואלוהית, הוהמהיים מצליח להחזיר את הנשמות של כל אנשי המדינה ע"י אבן חכמים שהחזיק, ובסוף על מנת שיוכל להחזיר את גופו הצנום והאנורקס של אחיו, אד מוותר על האלכימיה שלו, ואד ווינרי מתחתנים.
למה אני חושבת שזה סוף גרוע? כי עד שכולם מתו, וזה היה ממש טוב אם היה סוף כזה עצוב בנוסח אוונגליון (הסרט של אוונגליון), אז להחזיר את כולם לחיים? ועוד אד ווינרי מתחתנים?!
אני הייתי מעדיפה שיסיימו את זה עם זה שכל האנשים מתו, ואו שהיו לוקחים את זה לכיוון הסוף הרע (מה שהירומו לא תעשה), והרעים ינצחו, או שהטובים ינצחו ורק מי שהיה במקום עם ה"אבא" היה שורד.
באמת חבל, ואת שני הסופים אני לא אוהבת.

Win: 
Lose: FMA & FMAB


פסקול:
OST:
ה-OST בשתי הסדרות היה טוב, טוב מאוד, אבל הוא היה הרבה יותר מורגש ב-FMA.
אולי הוא היה יותר מורגש בגלל שהסדרה הראשונה עצמה יותר טראגית ומרגשת, אבל לא שמעתי ממש מנגינות רבות בFMAB.
אבל מה שכן היה בFMAB ולא בFMA, זה שימוש בשירי הפתיחה כמנגינת OST, שהיה דבר אדיר, במיוחד שהשתמשו בשיר הפתיחה Rain של SID, ששיר מרגש בפני עצמו (אני באמת בכיתי כשראיתי את הפתיח ה-5, זה ממש ריגש אותי).

Win: FMA & FMAB
Lose: 

שירים:
השירים של שתי העונות היו מצויינים, אבל לצורך ההשוואה, השירים בFMAB היו יותר טובים ומרגשים.
היו שירים בFMA שהיו מאוד טובים וריגשו אותי, כמו השיר Mellisa, שהיה מאוד מיוחד, או השיר Kesenai Tsumi וגם Tobira no Mukou e, שהיו מדהימים.
אבל בFMAB מצאתי יותר שירים שהם מאוד טובים וסוחפים, כמו Again, Period,Uso,Rain, Let It All Out וגם Ray Of Light.

Win: FMAB
Lose: FMA

מדבבים:
המדובבים היו טובים בשניהם, כמובן פאקו רומי המפורסמת עשתה עבודה מדהימה כתור אדו, וריי הראתה לנו דיבוב שונה ממה שהיא תמיד עושה כאשר עשתה את אל, ורוב המדבבים נשארו אותו דבר בדמויות שהיו שם, חוץ מהמדבבת של ווינרי (שלא ממש ראיתי הבדל), או המדבב של רוי (שהיה יותר טוב המדבב בFMA) ועוד כמה...
אני לא ממש רואה הבדל בין המדבבים בFMA לבין FMAB, שניהם מצויינים, ובכלל תמיד יפאנים טובים בלבחור מדבבים לסדרות =] (טוב 99% מהפעמים XD)

Win: FMA & FMAB
Lose: 


דעה סופית ומסכמת:
ולסיכום במשפט אחד, שתי הסדרות מעולות, כל אחת בדרך שלה, אבל יש להם גם חסרונות שממש מעצבנים אותי שכבר אמרתי למעלה.
אם היו מאחדים את שתי הסדרות, מוציאים את הדברים הפחות טובים, זאת הייתה יצירת מופת.
אם זאת לא הייתה סדרה טובה לא הייתי יכולה לחפור עליה.


אז תודה לכל מי שקרה, ובאמת הייתה לו סבלנות לקרוא את כל החפירות שלי (מצטערת על זה, אני אוהבת להתבטא בכתב ^_^).
אבל באמת הגזמתי, לקח לי שעתיים וחצי לכתוב את זה XD.
טוב, בכל אופן, מקווה שנהנתם לקרוא, ולא אתפלא אם נשברתם באמצע XD.

Arakawa Under the Bridge

סוג: TV
שם באנגלית: Arakawa Under the Bridge
שם ביפאנית: 荒川アンダー ザ ブリッジ
יוצר העלילה והצייר: Hikaru Nakamura
חברת הפקות: SHAFT
שנת הוצאת המנגה: התחילה לצאת באוגוסט 2005 ועדיין ממשיכה לצאת.
שנת הוצאת האנימה: 4 לאפריל 2010 עד ה-27 ליוני 2010
עונות: 2
מספר פרקים: עונה ראשונה 13, עונה שנייה לא ידוע מכיוון והיא התחילה לצאת לא מזמן.
ג'אנר: קומדיה, רומנטיקה, סיינן
הגבלת גיל: PG013

שלום לכל הקוראים!
מצטערת שלא עידכנתי הרבה מאוד זמן... לאחרונה אין לי הרבה זמן חופשי לעצמי, ובקושי אני מסיימת סדרות ש"שוות סיקור", הכוונה שאני מאוד אהבתי, עד כדי כך שאני יכולה לכתוב עליהן סיקור מלא וגדול.
אשתדל למצוא יותר זמן לראות יותר סדרות, מקווה שאתם נהנים לקרוא את הסיקורים שלי (כי אני לא ממש יכולה לדעת כי לא ממש מגיבים פה XD).
אז האנימה שסיימתי אתמול היא Arakawa Under The Brige, ועשיתי עליה את הסיקור הזה.
קריאה מהנה =]

תקציר:
הסיפור הוא על החיזור המוזר בין הגבר המצליח ומשגשג בחייו, איצ'ינומיה קו ואישה מסתורית בשם נינו, החיה מתחת לגשר.
הכל התחיל כשקו כמעט טבע למוות בנהר מתחת לגשר, אך ניצל בזכות נינו.
בעבור הצלת חייו, קו החליט למלא את משאלתה של נינו שיהיה לה חבר.
וכן, קו נהיה אהוב ליבה של נינו, אך הינו נאלץ לעזוב את מקום מגוריו ואת כל עיסוקיו, ולחיות עם נינו מתחת לגשר אראקאווה.

דעה אישית:
אנימציה: 
מצויינת!!, באמת אין מילים.
אני אתחיל עם סגנון הציור.
הסגנון מאוד ואפילו מאוד יפה לעין, סגנון ציור מודרני וחדשני.
כל דמות מאופיינת בחיצוניות המיוחדת לה, ולכל דמות יש סגנון פנים שונה (המבליט את העובדה שזה סגנון ציור חדשני).
יש דגש מאוד רב לפרטים קטנים, הנופים מצויירים בצורה מאוד מלהיבה ומדהימה, החפצים והדברים הקטנים מצויירים בקפידה רבה.
לציירת המיוחדת הזאת, (שאגב חדשה בתחום עקב כך שציירה וכתבה רק 2 מנגות) יש סגנון כה מיוחד, שזה ממש כיף להסתכל.
לגבי האנימציה, היא מאוד מושקעת ואיכותית.
אפילו כשראיתי את זה בצפיות ישירות, בכל אתר שהסתכלתי ראיתי שזה ברמה איכותית ביותר, והדגש על כל דבר הוא מיוחד וטוב.
הצבעים מרשימים, התנועתיות של הדמויות טובה, ובאמת אחלה סדרה שכיף להסתכל עליה.
9/10

עלילה: 
קודם כל, מקוריות.
בעצם בסדרה הזאת, לוקחים אדם שרגיל לחוקים שהחברה הכתיבה לו, והולך על פי העקרונות שאביו לימד אותו, ועובר לגור מתחת לגשר ומחוייב לנערה בשם נינו, שבעצם הפוכה ממנו לחלוטין.
הסדרה הזאת מראה איך מה שקו הגדיר כנכון ולא נכון, הערכים שהחברה ואביו הכתיבו לו, מתעמעמים ומשתנים עם מעברו מתחת לגשר עם נינו.
במהלך שהייתו מתחת לגשר הוא פוגש אנשים מוזרים ומשונים שמעולם לא ראה בחברה בה הוא נולד וחי.
הקשרים מתהדקים, וככל שהעלילה מתקדמת, קו מתחיל להתרגל לחייו מתחת לגשר, עקרונותיו הישנים משוכתבים למשהו חדש.
בנוסף לכך האהבה בינו ובין נינו, שלא הייתה מוגדרת בצורה מובנת בהתחלה מתחילה לקבל צורה והפינות מתחילות להיסגר עם כל פרק שהולך.
מראים איך קו מפתח רגשות חיבור ומתחיל להקשר לנינו המיוחדת והמוזרה.
ההתקדמות של העלילה לא מורגש במהלך הפרקים, עד לפרקים האחרונים אנחנו לא רואים שינוי תפניתי בעלילה כי אותו רעיון הולך עימה לכל אורך הדרך: איך נראים החיים החדשים של קו מתחת לגשר?
אך עם זאת, אפשר לראות שהקשר בין נינו וקו ושאר החברים מתחת לגשר מתהדק עם כל פרק, גם עם הוא בא במנות קטנות כל פעם.
זוהי סדרה שאין בה תפניות בעלילה, רק בסוף אנו רואים את הקונפליקטים והבעיות שנוצרות בחיים מתחת לגשר.
סדרה מעולה שיש לה פוטנציאל יותר רב ממה שנראה עד כה.
8/10

פסקול: 
אתחיל עם השירים.
בהתחשב שאלו רק 13 פרקים, לא ציפיתי שיהיה מגוון.
השירים מתאימים לסדרה, עקב המוזריות שלהם והייחודיות, למרות שאני אישית לא התחברתי אליהם כלכך..
חבל שלא השקיעו בזה קצת יותר, והיו עושים שירים קצת יותר יפים.
לדוגמא, האנימה Sayonara Zetsubou Sensei, בעלת הומור באותו הסגנון (יותר מיוחד אבל נותן תחושה כמו באראקאווה), אבל השירים בסדרה הזאת יותר יפים, ועם זאת מוזרים ומיוחדים באותה צורה.
בקשר לפס הקול, הוא בהחלט מצויין, כל מנגינה ו-OST התאימו לסיטואציה שגורם לנו להתחבר לסצינות יותר.
המדובבים ממש מצויינים, המדובבים של נינו ושל קו הם מבין הכי אהובים עליי (של קו זה הירושי קימייה, המדובב של איזאיה ושל איטושיקי נוזומו, המדובבת של נינו היא מאיה סאקאמוטו, המדובבת של שיאל ושל הארוהי מOHSHC).
גם המדובבים הלא ראשיים מצויינים, כמו המדובב של סיסטר (המדובב של ג'יד מTOTA), או המדובב של הצ'יף (המדובב של היוז) ועוד...
בהחלט מצויין ועל רמה.
9/10

דמויות:
מאוד מיוחדות.
כל דמות ודמות, לא משנה עד כמה היא שולית, יש לה ייחודיות הן בחיצוניות והן בפנימיות.
נתחיל עם קו, האדם הנורמאלי בחבורה.
הוא ניכן בהיסטריות ולחץ שהוא היה רגיל אליהם בחייו הקודמים, עוד מהתקופה בה חיי עם אביו, שככל הנראה האדם הכי מפחיד בעולם על פי מה שניתן לראות.
קו נראה כהאדם השפוי היחידי בחבורה שמחפש היגיון בכל דבר.
נינו, היא הנערה המסטורית והאדישה מהבחנה ראשונית, שקשה מאוד להבין אותה בהתחלה, אך לאורך הסדרה רואים שיש בה צדדים חמים, והקרבה שלה עם קו מתקדמת לאט לאט קרוב יותר.
הדמויות הפחות משניות אף הן מיוחדת מאוד.
הצ'יף, שמקבל הערצה רבה מתחת לגשר עקב בחירת השמות של כל האנשים הבאים לחיות מתחת לגשר, בעל אישיות מאוד מיוחדת ופארודית אם יורשה לי לומר.
כך גם סיסטר, הטרוריסט האנגלי שהפכו אותו משום מה לכוהנת, סטלה, קרובה של סיסטר מאנגליה שמתגלה כלא כלכך תמימה.
הושי, מוזיקאי מתוסכל שמאוהב בנינו ומגלה קנאה רבה כלפי קו, ועוד הרבה דמויות נוספות.
החיסרון היחיד שאני מוצאת בדמויות, זה חוסר התפתחות והתקדמות עלילתית.
לא רק שהעלילה עצמה לא מתקדמת, לא רואים שום דמות שמתפתחת, מלבד קו, וגם הוא בקושי מתפתח, וזה מאוד חבל.
זהו אחד הדברים החשובים בסדרות, התפתחות ושינויים החלים בדמויות, שלא מתרחשים פה.
8/10

הנאה:
נהנתי מכל רגע.
ההומור סוחף ומצחיק עד מאוד (גם כשהוא דיי צפוי), היו חסרים סצינות וזה הרגיש קצת קצר מידי לפעמים.
הרנדומאליות של הסדרה הזכירה לי מאוד את זטסובו סנסיי, אם כי היה יותר רנדומאליות פה, שמאוד טובה בסדרה, כי היא מה שמייחדת את הסדרה הזאת להיות כזאת.
ממליצה בחום לכל אחד, זאת סדרה חמודה, מצחיקה ומשעשעת, לא בעלת הרבה רומטיקה, שכל אחד ישמח לצפות בה.
9/10

ציון סופי: 9/10

D.Gray-Man

סוג: TV
שם באנגלית: D.Gray-man
שם ביפאנית: ディー・グレイマン
יוצר העלילה והצייר: Hoshino Katsura
חברת הפקות: TMS Entertainment, Dentsu Inc., TV Tokyo, FUNimation EntertainmentL, Aniplex
שנת הוצאת המנגה: יצאה ב31 למאי שנת 2004 ועדיין ממשיכה לצאת (היוצר משום מה חולה הרבה פעמים, והפירסום מתעקב הרבה זמן).
שנת הוצאת האנימה: יצאה ב3 לאוקטובה שנת 2006 והסתיימה ב30 לספטמבר שנת 2008.
עונות: 1
מספר פרקים: 103
ג'אנר: פעולה, הרפתקאות, קומדיה, שונן
הגבלת גיל: PG - 13

שלום לכל הקוראים!
אז הסיקור שלי זה על אנימה שאני רואה כרגע, בשם D.Gray-Man.
האמת שעוד התחלתי אותה בכיתה י' (לפני שלוש שנים), כשידיד שלי המליץ לי מאוד על המנגה ואז קראתי 4 ווליומים שהשאיל לי, ובאמת התאהבתי.
בגלל שאז (התקופה שרק התחלתי לראות אנימות), לא ידעתי איפה קוראים מנגות באינטרנט, החלטתי לנסות את האנימה.
ראיתי 13 פרקים (באנגלית.. כן כן אני יודעת >< אבל זאת הייתה תקופה שראיתי סדרות באנגלית (FMA, Negima וכ'ו..)), ואז משום מה הפסקתי.
והשנה התחלתי את זה שוב (הגיע הזמן באמת ><), והינה אני עושה סיקור על זה, בדיוק אחרי שסיימתי פרק של זה =].
מקווה שהסיקור שלי טוב 3>

תקציר:
לקראת סוף המאה ה-19, אלן וואלקר הצטרף בצורה רשמית לאירגון של "מגרשי השדים" (או באנגלית Exorcists) שמשמיד את היצורים שמוכרים בשם "אקומה": נשק מכני הנוצר ע"י ארל מילניום בעזרת נשמה סובלת של המת.
לאלן יש עין מקוללת, ונשק "אנטי-אקומה" מובנה בתוך ידו שלו, המחזיק בכוח של ה"אינוסנט", זוהי מתנה שניתנה לו משליחות האל.
אלן, יחד עם חבריו לאירגון חייבים לעצור את תוכניותו הזדונית של הארל מילניום שיכולה להוביל להרס של העולם כולו וכל יצור חי בו.

דעה אישית:
אנימציה:
קודם כל, זה סגנון הציור האהוב עליי אחרי הסגנון של באקומן ומחברת המוות.
אני ממש מעריצה את הצייר+כותב הזה, הוא מצייר מקסים, בעל סגנון ייחודי ובדיוק הטעם שלי.
שם דגש לפרטים (רק התבוננות על היד של אלן או אפילו הלבוש של אאקסורסיסטס מדוייק להפליא), מצייר בצורה נקייה ויפה לעין, פרופורציונאלית ומבנה אנושי תקין ויפה.
באמת אין לי תלונות לגבי הסגנון הזה.
בקשר לאנימציה, היא ממש טובה, רוב הצפיות הישירות באיכות מעולה (ובטח ובטח שההורדות גם כן), הנופים לא חוזרים על עצמם, הסביבה והכדומה מפורט בצורה טובה מאוד, הצביעה מאוד טובה ונותנת תחושה של נפח וחיות, הסיטואציות מונפשות בצורה מצויינת ומעולה, כצפוי לסדרת שונן.
בהחלט מצויין
9.5/10

עלילה:
טוב אני עוד לא סיימתי, אני ברבע הסדרה, פרק 30 בערך (ווליום 4 במנגה), ובנתיים זה מצויין.
שונן מיוחד (לפי דעתי), שלא מכיל קרבות משעממים וחוזרים על עצמם כמו בליץ' (מצטערת ><) לדוגמא, העלילה מאוד מיוחדת, על עולם מיוחד שיש בו כוח ששמו אינוסנט (טוב זה לא הכי מיוחד, בכל עולם שונן יש איזה כוח מסויים שהעולם פועל עליו... למרות שבמקרה של הסדרה הזאת, זה לא ממש שהעולם פועל על פי הכוח הזה, זה פשוט שזה כוח שקבוצה מסויימת רוצה מאוד אותו, ומדובר פה באקומות ובאקסורסיסטס), ונער שכתור ניסיון לא נעים עם אקומות, קיבל מיקירו המת את עין האקומה וכלי נשק של אקסורסיסט בתוך ידו (ולא כמו של אקסורסיט רגיל שיש להם נשק נפרד מגופם).
עלילה לפי דעתי מיוחדת מאוד, וגם עם כל הפילרים זה עדיין מצחיק ומעניין.
העלילה מתפתחת מצויין ממה שיצא לי כבר לראות, עד כמה שהיא שונה מהמנגה, גם על פי מה שקראתי כבר וגם על פי מה ששמעתי (שהמנגה הרבה יותר טובה מהאנימה, אבל בגלל שהיוצר חולה כלכך הרבה היא כבר בקושי מתקדמת).
זה שונן מאוד מיוחד, מבין השוננים שאני יותר אוהבת (עד כמה שכבר נמאס לי משוננים לאחרונה), וממליצה בחום.
8/10

פסקול: 
ממש יפה.
קודם כל, השירי פתיחה וסיום, שיצא לי לשמוע כימעט את כולם, ממש יפים.
Abingdon היא להקה שמאוד, אבל מאוד, מתאימה לסדרה הזאת, לפי דעתי, למרות שהשיר של Access היה גם ממש יפה (כה יפה ששמעתי אותו אינסוף פעמים, ואפילו עכשיו אני שומעת אותו).
כימעט כל שיר פתיחה וסיום של הסדרה אני אהבתי, גם הקליפים מונפשים ומצויירים בצורה נאה ויפה שמתאימה לשירים, עשו פה עבודה יותר מנפלאה.
בקשר לOST, עשו את זה בצורה מצויינת, הכל מתאים עם כל סיטואציה, למרות שלרוב קשה לי לשמוע את הOST, בהרבה מהפרקים הם לא היו בולטים, ובקושי שמעו אותם... וחבל, OST טובים יכולים לשפר בהמון את האווירה.
ולבסוף, המדובבים.
המדובבים, פשוט מצויינים!, למרות שבהתחלה, עוד לפני שראיתי את הסדרה (כי כמו שאמרתי התחלתי את המנגה קודם), לא חשבתי בכלל שהמדובבת שעושה את אלן, תתאים (לא רק שהיא עושה את הקול שטויה אקירה מהיקארו נו גו, היא גם עושה את הקול של לוסי מאלפן לייד!), אבל במהלך הפרקים התרגלתי לקול שלה והוא נהיה לי יותר מתאים. בנוסף המדובב של לאבי מצויין, אם כן המדובב של קאמוי דיי מעצבן אותי (אחת הדמויות שאני יותר אוהבת, ושמים לו מדובב שלא ממש מתאים לו ><).
8/10

דמויות:
רוב הדמויות מאוד חמודות (מה שלא צפוי כלכך בשונן), אבל עדיין יש הרבה, אבל הרבה מאוד דמויות שהן רדודות ושטחיות.
הדמות של אלן למשל, לא עד כדי כך שטחית, הוא כן אוהב לעזור לאנשים, שזה משהו שכל דמות ראשית בשונן עושה, אבל יש לו צדדים שמיוחדים רק לו (גם שהיה לו עבר רע הוא עדיין מתנהג בצורה נורמאלית ולא נותן לאירועים מהעבר להשפיע על האישיות שלו, יש לו את הצד התחמן שמתגלה בקטע פילר בפרק 24 כשמתגלה כאלוף רמאויות בקלפים [לא פרט חשוב ככה שזה לא ספויילר], מתגלה כמעט פחדן לפעמים XD ועוד..).
דמויות שהן יותר שטחיות, הן כמו קאמוי (שיותר מידי מזכיר את ווינרי והשיגעון לפרק דברים), לנליי (שמזכירה את.. כל בת בשונן כלשהו עם ה"שנינות" לתת מכות לאחיה כשהוא מפשל), אולי גם לאבי מעט שטחי (בן סוטה, קצת פחדן ומגניב), וגם קנדה דיי שטחי (הדמות של המגניב המתבודד בעל מזג חם וחוסר חברתיות... מוכר לא?).
אבל עשו אותן בצורה טובה כזאת שלא משעמם איתן גם כשראינו את הטיפוסים האלו בכלכך הרבה סדרות
7/10

הנאה:
בנתיים, מכל הפרקים שהספקתי לראות, נהנתי מאוד.
הקרבות מעניינים, ההומור חמוד, ההתפתחות טובה, שינוי אווירה בין קרב וקרב (לדוגמא אחרי סגת קורי), האווירה נעימה ובקיצור, הנאה רבה.
ממליצה לכל חובבי השונן, ובכלל חובבי האנימות.
לא תצטרו על זה, אנימה טובה, ומנגה אפילו עוד יותר טובה ^_^.
8/10


ציון סופי: 8/10

Working

סוג: TV
שם באנגלית: Working!!
שם ביפאנית: ワーキング!!
יוצר העלילה והצייר: Takatsu Karino
חברת הפקות: A-1 Pictures Inc., Aniplex
שנת הוצאת המנגה: ינואר 2005 וממשיכה לצאת עד היום
שנת הוצאת האנימה: מרץ 2010 עד יוני 2010 (יום ראשון שעבר, ה27 שוחרר הפרק האחרון)
עונות: 1
מספר פרקים: 13
ג'אנר: קומדיה, slice of life
הגבלת גיל: PG - 13

שלום לכל הקוראים!
מצטערת שאני מעדכנת ומסקרת פחות, התחיל עכשיו מעט לחץ במכללה...
לכן אני לא מספיקה לסקר או לראות דברים חדשים... אבל אני אשתדל הכי שאפשר..
גם כפי ששמתם לב, ממש הרגע החלפתי שיר, לשיר הפתיחה הרביעי של FMAB (כלכך יפה TT_TT)
והפעם סיקרתי על אנימה חמודה שראיתי, וגם מאוד מיוחדת =]
מקווה שהסיקור שלי טוב ^_^

תקציר:
הסיפור מתרחש במסעדה משפחתית בהוקאידו, בצפון ממשלת יפן, תלמיד תיכון בן 16 בשם טאקאנאשי סוטא עובד במשרה חלקית יחד עם עמיתיו המוזרים: טאנשימה פופולאר, נערת תיכון גדולה בשנה מסוטא ובקלות מוטעת לתמידה בבית ספר יסודי, שיראפוג'י קיוקו, המנהלת בת ה28 שכלל לא טורחת לעבוד.

דעה אישית:
אנימציה:
האנימציה מאוד מאוד מרשימה.
זה בא באיכות מצויינת, רואים שהשקיעו באנימציה.
יש המון פרטים, גם לא ציפיתי שלא יהיו באנימה על מסעדה, שצריך להשים דגש מיוחד על האוכל שם.
עיצוב הדמויות מאוד יפה, מאוד מסודר ונקי ונאה לעין, הוא לא חרוש, המראה של הדמויות לא מזכיר לי אף דמות אחרת בראייה ראשונית.
הנוף והסביבה נראה גם הוא מצויין, מאוד מאוד מפורט, באיכות מדהימה.
מאוד יפה
9/10

עלילה:
קודם כל, עלילה יחסית מקורית.
אני לא חושבת שראיתי בכלל סדרה המספרת על החיים של חברה העובדים במסעדה.
בנוסף הסיפור זורם מאוד, עד כמה שהוא נראה שטחי ושאין בו ממש מה לעשות.
גם כהעלילה הזאת לא נשמעת מלהיבה או מעניינת, מצליחים להשאיר אותך בעניין למרות הכל.
אפילו שיש הרבה קלשאות, דברים חוזרים, ההומור דיי חרוש, עדיין גיליתי הרבה הנאה וצחוק בסדרה.
והסדרה הזאת לא רק מדברת על חיי העבודה של הצעירים, ממש לא, אלא על אירועים שסובבים אותם, ככה שאל תחשבו לראות את הסיפור פועל רק בתוך המסעדה הקטנה שלהם, הסיפור מסתובב ומתרחב הרבה מעבר לזה.
חמוד ביותר
8/10

פסקול: 
מדהים! ^_^
קודם כל, השירים.
השירים מאוד מאוד ממכרים, בתקופה שראיתי את זה לא הפסקתי להקשיב להם.
בייחוד עם שיר הסיום, שלושה מבין המדובבים האהובים עליי ביותר עושים את זה!! (אונו דאייסוקה, ג'ון פוקויאמה והירושי קאמיה!).
השירים גם דיי מתאימים לסדרה, ככה שזה נחמד וקליט לשמוע.
פס הקול של הסדרה גם מאוד מצויין, מנגינות ברגעים הנכונים, מצליחות להכניס אותך לאווירה הרצוייה ומוסיפות לההנאה האישית.
בנוסף, בחירת המדובבים הייתה מצויינת!! מדובבים מדהימים, וכמו תמיד היפאנים עושים בחירה מצויינת ומתאימים את הדמות למדובב המתאים לה.
מצויין מאוד.
9/10

דמויות:
סדרות כאלו לא נראה שהדמויות יהיו משהו, ואפילו להפך, נראה שבסדרות כאלו הדמויות יהיו חרושות ושכיחות.
אבל הן לא, דווקא.
נכון שיש כמה צדדים בכמה דמויות שהם... חרושים... כמו לדוגמא הקטע שיורדים על טנשימה כי היא נמוכה (FMA), או שינאמי היא אישה קשוחה ויש לה פחד מבנים אז היא מרביצה להם כשהם מתקרבים אלייה (אולי זה לא קרה בהרבה אנימות, אבל זה קטע דיי.. לא מיוחד).
אבל יש את הדמויות היותר מיוחדות, כמו לדוגמא המנהלת, שהיא ממש מגניבה לפי דעתי, ויש את טודוריקי שיש לה אג'נדה משלה (XD), ואת האובססיה המיוחדת של טאקאנאשי לדברים חמודים, והייחודיות של יאמאדה, ועוד ועוד...
ככה שעם דמויות כאלו, איך אתה יכול להשתעמם? אולי הרבה מהן לא מתפתחות (נגיד על ינאמי שרואים שהיא מתפתחת ומשתנה במהלך הסדרה הרבה), אבל זה לא אומר שהן לא מצחיקות, מגניבות ומשאירות אותך סקרן לאורך כל הסדרה.
עלו על כל הציפיות שלי בחלק הזה, חשבתי שהטיפוס של הדמויות יהיה שכיח ונדוש, אבל זה ממש לא ככה, ונהנתי להעביר את הסדרה איתן.
8/10

הנאה:
הנאה מאוד גדולה.
אני אישית מאוד נהנתי, היה לי כיף לראות את הסדרה, לצחוק ולהשתעשע.
סדרה מיוחדת במינה, שאני חושבת שכל אחד שרוצה לראות משהו חדש, כדאי לו לראות את זה.
סדרה קצרה אך מצליחה להגיע אל הפואנטה בצורה טובה.
מאוד מאוד מומלץ
8/10


ציון סופי: 8/10

Inuyasha: Kanketsu-Hen

סוג: TV
שם באנגלית: Inutasha: The Final Act
שם ביפאנית: 犬夜叉 完結編
יוצר העלילה והצייר: Takahashi Rumiko
חברת הפקות: Sunrise, YTV
שנת הוצאת המנגה: מה-13 לנובומבר 1996 עד ה-15 ליוני 2008
שנת הוצאת האנימה: ה-3 לאוקטובר 2009 עד ה-29 למרץ 2010
עונות: 1
מספר פרקים: 26
ג'אנר: פעולה, שונן, הרפתקאות, קומדיה, שדים, פנטזיה, רומנטיקה, על-טבעי, היסטורי.
הגבלת גיל: PG-13

שלום לכל הקוראים!
אז סיימתי אתמול סוף סוף, אחרי מלא זמן שהבטחתי לעצמי שאני אראה כבר, את העונה השנייה של אינויאשה.
כתור אנימה נוסטלגיה שלי, וכתור עונה דיי מפתיעה שלא ציפיתי אלייה (אחרי ביקורות כלכך קשות שחבריי נתנו עליה), החלטתי לעשות עליה סיקור, כי אני כניראה אחת מבין היחידים שלא חושבת שזאת סדרה כלכך גרועה כמו שאנשים הפכו אותה.... להפך, היא הרבה יותר טובה מהראשונה לפי דעתי...
ובכן, לא אכביר במילים נוספות, ואתן לכם לקרוא.



תקציר:
עונת ההמשך לסדרה "אינויאשה".
אינויאשה, קאגומה, מירוקו, שאנגו, שיפו וקירארה, נמצאים עכשיו כמה צעדים לפני סוף המסע שלהם ושמים קץ לשד החמקמק נאראקו ולכל התהו ובוהו שיצר וכמו כן למחוק את הקארמה המצערת של אבן ארבעת הנשמות.
אם זאת, המסע שלהם לא יהיה קל, כשאוייביהם הנותרים עושים הכל כדי להבטיח שאינם ישיגו את מטרתם.

סדרת האנימה הזאת תתאר את צא'פטרים 36-56 של המנגה של אינויאשה.
הסדרה ממשיכה מאותה הנקודה בה נפסקה העונה הראשונה.
אינויאשה, קאגומה, מירוקו, שאנגו ושיפו נמצאים במטרה הכוללת של להביס את נאראקו ואת הרשע שיצר, הם אינם מאבדים תקווה כיוון ועתידם תלוי בזה, אך הדרך אינה קלה או קצרה, כך שהם יעברו טלטלות בהן יכללו סיטואציות של חיים ומוות ויהיה עליהם להשים את יחסי החברות והאהבה על הגבול עם החוכמה לדעת מי הוא חבר ומי הוא אוייב על מנת להצליח.

דעה אישית:
אנימציה:
אין הרבה שינוי האמת, למרות שהביאו את הסדרה הזאת בפרקי HQ וסיגנון העיצוב מעט השתנה (אבל לא ברמה שאפשר להבחין בזה על הפרק הראשון).
דווקא העיצוב לא נורא בכלל, במנגה הוא יותר גרוע, אבל מה, כשעוד ראיתי את העונה הראשונה לפני 3-4 שנים בערך, זה היה נראה כמו יצירת מופת.
במיוחד הציור, חשבתי שלא יהיה משהו יותר יפה מזה, עכשיו זה איבד מהערך שהיה לזה פעם.
מה שכן זאת הייתה חתיכת נוסטלגייה להסתכל שוב על הסדרה, אפילו כשיש לי פוסטר של סשומארו בחדר, שוב להסתכל באנימציה, בסגנון הציור, בפרקים, זה חוויה אמיתית, אי אפשר לשכוח את האנימה הראשונה שראית בטלוויזיה, הלא כן?.
7.5/10

עלילה:
העלילה, לא השתנתה מהעונה הראשונה.
כשראיתי את העונה הראשנה, ממש הערצתי את הסדרה, העלילה הייתה מבריקה.
אני יכולה להגיד היום בוודאות, שזה ממש לא מיוחד, ואפילו דיי שטחי.
מצאתי את עצמי מעבירה קטעי קרב בפרקים הראשונים, כי הקרבות בסדרה הזאת מאוד חוזרים על עצמם, וגם מאוד אוברים.
גם רק באינויאשה יחניסו לך יד לתוך הלב ועדיין תחייה (XD), או רק באינויאשה שאתה כימעט תמות, אתה איכשהו תצא מזה (עכשיו אני לא מתפלאה שסאנרייז היו אחראים לסדרה הזאת XD).
מה שכן, מעבר לפרקי הקרב, היו קטעים, שבאמת הצליחו לרגש אותי, ולא רק מהבחינה של להחזיר אותי אחורה (לתקופה שקיללתי את קיקיו והכנתי תמונות התעללות עליה, למרות שכיום אני כבר לא שונאת אותה), אלא היו קטעים שריגשו אותי עד כדי כך, שגרמו לי לבכות (פרק 8, פרק 20, פרק 22, פרק 26 ועוד כמה..).
לא משנה כמה זמן עבר, לא משנה שראיתי סדרות הרבה יותר טובות, לא משנה כמה עשו כבר כל דבר כימעט בסדרה הזאת בסדרות אחרות, היא עדיין הצליחה לרגש אותי בכל מיני קטעים.
גם מאוד אהבתי שהעלילה התפתחה מאוד מהר, זה לא נגרר אלא ישר הגיע לפואנטה והתקדם ברמה מטורפת.
אנימות כאלו, או כמו דרגון בול ונארוטו, צריכות להתקדם בלי שום פילרים (למרות שבטח היו שם פילרים, באינויאשה), לפי דעתי לפחות.
כל מי שראה את העונה הראשונה, לא משנה גם אם הוא כבר לא אוהב את הסדרה, ממש כדאי לו לראות.
העלילה אוליי לא מקורית, אבל קודם כל האנימה יצאה ב1996, והעונה השנייה, לפי דעתי, יותר טובה מהעונה הראשונה (גם בפרק 26 קרה האירוע שייחלתי לו כל אותו הזמן שראיתי את העונה הראשונה XD ומי שראה את הסדרה בטח מבין למה התכוונתי ^^)
מומלץ מאוד.
7/10

פסקול: 
דווקא אהבתי את השירים בעונה הראשונה יותר, אבל שיר הפתיחה היה מאוד מדבק, גם זאת להקה שמאוד אהבתי אז (Do As Infinity), גם שירי הסיום היו חביבים, מאוד מתאימים לאינויאשה.
פס הקול, הוא אותו פס קול בעונה הראשונה, על פי כל הOST שאני שמעתי במהלך הפרקים, אז הם אותם OST.
זאת אחת מבין היחידות בסדרות, שהOST שלהן, הוא ממש מדהים, ואפשר להתרגש מהם בכל פעם ששומעים את זה.
פס הקול שהכי ריגש אותי, שכל פעם ששמעתי אותו ברקע דמעות התחילו להופיע בעיניי (גם בגלל שמשלבים את המנגינה הזאת בקטעים מרגשים), זאת המנגינה שיש לקאגומה ואינויאשה, וגם המנגינה שיש לקיקיו ואינויאשה.
ועוד פסי קול נוספים שהיו מדהימים. מאוד אהבתי את זה.
9/10

דמויות:
הדמויות... לא כאלו מזהירות.
כלומר, הן טובות והכל, אבל מודל שיטחי יחסית חוץ מכמה בודדות.
דווקא הדמות של קאגומה ואינויאשה, הן דמויות שטחיות, למרות שזאת לא הסדרה היחידה שאני רואה דמויות שטחיות שמככבות כדמות ראשית (נארוטו למשל, בלי להעליב, הדמות של נארוטו זה.. חיקוי מקורי של גוקו, ולא ממש מזהירה בלי מורכבות, וזאת דעתי בלבד).
הדמויות של שאנגו ומירוקו עוד יותר עגולות, אבל גם הן לא ממש מורכבות, ואפילו הדמות האהובה עליי משם, סשומארו, גם הוא מודל של המתבודד המגניב ביפן כניראה... שמתגלה שיש לו לב רחום וטוב אי שם בפנים..
רוב הדמויות הראשיות בעלי אופי יחסית דומה, "אני אגן על החשובים לי במחיר חיי", לפחות בקטע הזה, אבל ככה זה בסדרות שונן.
אולם הקומדיה, דווקא, הייתה מאוד חמודה, הנוסטלגיה התלוותה לזה, אבל היו קטעים שממש צחקתי (כמו בפרק האחרון, ממש בסוף היה קטע כלכך מצחיק שאני בכיתי והחזרתי אותו כמה פעמים, אף על פי שנמשך מספר שניות)
ועד כמה שהדמויות נראות שטחיות, היה מאוד קל להתחבר אליהם, להבין את סבלם (בייחוד של מירוקו ושאנגו, שסבלם היה גדול), ועד כדי כך ריגשו אותי שגרמו לי לבכות.
7/10

הנאה:
מאוד נהנתי בסה"כ.
כמו שאמרתי כבר, בהתחלה, בפרקים הראשונים, היו רגעים שכה השתעממתי (בקרבות), שהעברתי אותם.
גם היו קטעים מאוד צפויים בסדרה, כמו לא משנה מה ייקרה להם, הם לא ימותו (חבל קצת... היו רגעים שכמה דמויות היה עדיף שהם היו מתות, היה מוסיף יותר ייחודיות לעונה הזאת ויותר רגש), זה קטע מעט מעצבן, אבל כשעשיתי את הסיקור ראיתי שסאנרייז עושים את האנימה ואז לא התפלאתי (למרות שקוד גיאס, זאת הסדרה היחידה שהם הרגו את מי שהיה צריך למות).
קודם כל, למי שראה את העונה הראשונה, זאת מעיין חובה, להשלים את הפרק הזה, לחוות את הנוסטלגיה שוב, ולא תתאכזבו, כי זאת לא עונה גרועה, אפילו לפי דעתי יותר טובה מהראשונה שנגררה המון.
גם עשו כמה טוויסטים שלא חשבתי שהיוצרת של אינויאשה תעשה, שהפתיעו אותי לטובה.
מומלץ.
8/10


ציון סופי: 8/10

קוספליי

שלום לכולם! ^_^
אז, החלטתי לעשות משהו שונה, ולא רק לסקר אנימות.
קצת לספר על קוספליי ועל דברים שעשיתי (אני לא מומחית או משהו, אבל עשיתי כמה קוספליים...)
קוספלייי, למי שלא יודע, זה בא מצירוף המילים האנגליות Costume Play, כלומר להתחפש לדמות ולשחק אותה.
כאן זה מתקשר לדמויות מאנימות ומשחקים, למרות שזה גם מתייחס לכל דמות או אפילו אדם.

אצלי זה התחיל, לפני שנתיים וחצי, שזה היה חצי שנה אחרי שהתחלתי לראות אנימות.
הכנס הראשון שלי היה לפני שלוש שנים, בקיץ, באנימה פיסט בעכו, וממש התלהבתי מהתחפושות אז.
זאת הייתה תקופה שהאנימה האהובה עליי הייתה מחברת המוות ואינויאשה (האנימות הראשונות שראיתי, לא כולל פוקימון וכדומה).
באמת התלהבתי מזה, אבל לא חשבתי בכלל על לעשות קוספליים אז (גם בטח לא חשבתי שאני מתאימה לזה עקב היותי לא דוגמנית או משהו XD).
ראיתי עוד כמה סדרות במשך השנה הזאת, כמו FMA, צ'וביטס, DGM, ועוד...
ובפורים ממש רציתי לעשות קוספליי, אבל ממש... אבל לא ידעתי לתפור, אז קניתי שמלה ופאה בלונדינית ארוכה, הכנתי אוזניים והתחפשתי לצ'י פשוט... (תמונה של הקוספליי).
ומאז הבנתי שאני ממש אוהבת להתחפש.

אחרי זה, לפני שנה בערך התחלתי לראות נארוטו (ומאוד אהבתי את הסדרה, אני עדיין אוהבת אבל לא כמו פעם).
ואז רציתי ממש לעשות קוספליי של נארוטו, לא, קאסט של נארוטו ולתפור אותו.
בהתחלה חשבתי לעשות קוספליי זוגות עם ידיד לנג'י והינטה, אבל העדשות עולות יותר מידי, ואז בסוף החלטנו לעשות את הסאנין האגדיים (ג'ראייה, אורוצ'ימארו וטסונדה).
הצלחתי לגייס את חברה שלי שתיהיה אורוצ'ימארו, ידיד שלי היה ג'ראייה ואני הייתי טסונדה.
עבדו מאוד קשה על זה, בייחוד כשאני לא ידעתי לתפור (חברה שלי ידעה לתפור וגם ידיד שלי), וגם היה לנו פחות חודש לעשות את הקוספליי הזה, אבל בסוף הצלחנו.
תמונות מההכנה(יש לי רק את שלי, מצטערת): תמונה1 | תמונה2
תמונות מהקאסט הגמור: תמונה1 | תמונה2 | תמונה3 | תמונה4
וזה היה הקוספליי הראשון שלי (שעשיתי).
גם תיכננו לעשות קאסט גדול לכל ההוקאגה, ועוד אני קניתי בדים ופאה, אבל זה נשכח בסופו של דבר, אולי נחדש את הקאסט הזה מתישהו...

הקוספליי השני שלי, היה השנה, בכנס באנקה סאי בחופש הגדול.
בגלל שחברה שלי (אוסי, זאת שעשתה את אורוצ'ימארו) עמדה להתגייס וידעתי שזאת ההזדמנות האחרונה שלנו לעשות קוספליי ביחד, החלטתי שנעשה משהו מסובך ביחד, כי אולי זאת הפעם האחרונה ששתיינו נעשה קוספליי ביחד או קוספליי בכללי.
אז עשינו רק שתינו, ומאוד התלבטנו, לקח לנו המון זמן להחליט למה נעשה, גם היה לנו רק חודש לעשות זאת.
בסוף, החלטנו לעשות לאנימה שאף אחד לא עשה אליה, Tales Of The Abyss, אני בחרתי לעשות את Fon Master Ion, והיא בחרה לעשות את Anise Tatlin.
גם זאת הייתה הפעם הראשונה שהזמנתי פאה מאיביי (עד אז קניתי פאות ברוריה XD) וגם פעם ראשונה שהוצאתי כלכך הרבה כסף וזמן על ההכנה של הקוספליי...
עבדנו ממש קשה, גם אין לנו מכונת תפירה אז הכל תפרנו ביד, כשעשינו את הסאנין זה לא היה כלכך קשה לתפור ביד, אבל בקוספליי מסובך זה כבר קשה יותר...
תמונות מההכנה: תמונה1 | תמונה2 | תמונה3 | תמונה4 | תמונה5 | תמונה6 | תמונה7 | תמונה8 | תמונה9 | תמונה10
תמונות מהפוטושוטס: תמונה1 | תמונה2 | תמונה3 | תמונה4 | תמונה5 | תמונה6
וזה היה הקוספליי השני שלי, והמסובך הראשון.

אחרי זה, כבר לא חשבתי שאוכל לעבוד על קוספליי.
המגרעת בי זה שאני ממש עקומה, אפילו כשאני מציירת אני לא ישרה, ואוסי, היא ממש ישרה, ככה שאת כל הגזירות היא עשתה וזה תמיד יצא ישר ותקין, אז חשבתי שגם בגלל זה לא ייצא לי לעשות קוספליי, וגם כי אני התחלתי ללכת לי"ג במכללה, אז אולי לא יהיה לי זמן.
אבל אז, נונה אמרה לי שהיא רוצה לעשות קוספליי לריי מאוונגליון, וזה לא קוספליי ממש קשה (לא כמו איון לפחות), ואיזה הזדמנות זאת לעשות קוספליי לסדרה שאת אוהבת ועוד עם האימוטו צ'אן שאת אוהבת? אז שאלתי אם אפשר להצטרף אליה כתור אסקה, והיא הסכימה, ואחרי זה גדלנו ממישהי אחת לקבוצה של חמישה איש, בנוסף אלינו יהיה גם שינג'י, קאורו וגנדו. (ואנחנו רוצות לעשות גם מערכון מגניב ופוטושוטס טובים ^_^)
בנתיים אנחנו עובדות על זה, לקראת הכנס בחנוכה (ועוד מתוכנן קאסט היגוראשי ענק לפורים שאני ממש רוצה שיתקיים) אבל הספקנו לעשות דברים בנתיים:
תמונות מההכנה: תמונה1 | תמונה2 | תמונה3 | תמונה4 | תמונה5 | תמונה6 | תמונה7


וזאת בנתיים ההיסטוריה שלי עם קוספליי.
אני כל הזמן יעדכן את הנושא הזה לעידכונים וקוספליים נוספים =]
אני מקווה להמשיך עם כל עניין הקוספליים, כי זה מאוד כיף ומשום מה עושה לי מאוד טוב בלב להתחפש, כיף טהור.
גם להסתכל על קוספליים מרשימים זה מאוד כיף, ומקווה יום אחד להיות טובה בזה ^_^
תודה שקראתם!!

Tales Of An Artist

Tales Of An Artist

 נכון שאמרתי שהפוסט הבא יהיה דיון על FMA וFMAB, אבל החלטתי להביא דברים חדשים, ביניהם זה "קורות חיים מקוצרים" על תחום הציור וכל מה שעברתי במשך כל אותן 3 שנים שאני מציירת בהם (קישורים למדריכי ציור שכתבתי וציורים במהלך הפוסט ובסופו).

אז למי שלא מכיר אותי, שמי אופיר, הכינוי שלי בכל מקום זה או Kazuar או Kazu-Chan או Kuassari.
אני מציירת כ-3 שנים בערך, רק בידני, דיגיטאלי אני רק מקשקשת כעיקרון ולא מציירת מציירת.
ובינואר הזה, אני אהיה בת 19 =] (ואו אני מרגישה זקנה כלכך XD)

אני לא מאלו שתמיד ציירו מאז שהיו קטנים.. לצערי (TT__TT)
גם לא מאלו שראו אנימות בגיל צעיר, התחלתי בכיתה י', לפני שלוש שנים לראות אנימות, ובזכות זה התחלתי לצייר.
האנימה הראשונה שראיתי, כעיקרון, מלבד איזה 3 בערוץ הילדים, הייתה מחברת המוות, ומשם התחלתי לעשות פאנארטים ואז, גיליתי כמה זה כיף לצייר והתחלתי לקרוא מדריכים באינטרנט ולהשתפר.
אחרי זה אני צריכה להודות לתקופת ההידלקות שלי על FMA, כי רק בעזרתה למדתי דברים חדשים... בכללי, אני צריכה להודות על כך שאני פאנגירל אובססיבית, כי רק בזכות הפאנארטים, אני מציירת כמו שאני מציירת (שלא תחשבו שאני מציירת טוב, כן? XD).

במשך השנתיים הראשונות שציירתי, אני לא השתמשתי בכלים מיוחדים (גם הייתה לי גלרייה אחרת לציורים מלפני שלוש שנים - הינה היא).
אני לא חושבת שידעתי שיש כלים מיוחדים XD.
הדבר היחיד שהיה לי זה מחברת סקיצות, שאותה בכלל קיבלתי ליום ההולדת ה-16 שלי מחברה.
ציירתי עם עפרונות רגילים, וגם לא הצללתי בכלל את הציורים שלי, רק בצוואר (דוגמא - ציור מלפני 3 שנים).
רק לפני שנה בערך, כשהייתי בי"ב, התחלתי להצליל..
ובכלל סגנון ההצללה שפיתחתי התחיל רק לפני 8 חודשים בערך.. כשגיליתי שיש דבר כזה עפרונות רכים שטובים להצללות.
גיליתי את זה דרך חברות שלי שבאומנות (אני עד היום צריכה להודות להן, הן נתנו לי הרבה טיפים שעזרו לי, במיוחד בקשר להצללות ולפרופורציות 3>)
ומאז התחלתי להשתמש בכל עיפרון של B, החל מB ועד 9B.
ואז גם התחלתי לעבוד עם עפרונות מכנים ולהצליל גם איתם... (זה הציור הראשון שהצללתי וצבעתי עם עיפרון מכני 07)

אני לא מהאנשים שלוקח להם שניות לצייר.. לצערי..
אני מהאנשים שחייבים להשקיע במה שהם עושים כדי שייצא להם טוב.. והכוונה בלהשקיע זה מינימום 4 שעות על ציור..
ככה זה תמיד היה אצלי, אני לא מהגאונים שתוך שניות עושים דברים... וזה אחד מהדברים שאני הכי רוצה להשיג... (הציור הכי ארוך שלי זה 15 שעות.. קישור)
(איזה יומן דיכי זה יצא לי XD)

ההיסטורייה שלי עם פורום AIL (ששם אני הרבה מפרסמת) התחילה עוד לפני שנתיים, פירסמתי כמה ציורים ואז נעלמתי (כי לקחתי קשה את התגובות שהגיבו לי שם..)
אז לפני חצי שנה בערך, אחרי שהשתפרתי דיי הרבה, חזרתי לפורום בקביעות... ואני שמחה שעשיתי את זה.
מאוד כיף לי לראות ציורים מדהימים, להכיר ציירים חדשים וביניהם חברים חדשים, להשכיל ולקבל עצות ות"ב..
אני חושבת שהצטרפות לחבורת פורום אומנות הייתה אחת מהבחירות הכי טובות שעשיתי בחיים שלי, ואני שמחה ומאושרת להיות חלק מהקהילה הזאת *ריגשי 3>* (בזכותה השתפרתי ברמות מטורפות)

ולפני בערך חודשיים, התחלתי להתעסק עם צבעי מים, עד אז התעסקתי רק בציור בעיפרון רגיל (וכל העפרונות הרכים למיניהם).
האמת אין לי מושג מה גרם לי בכלל לצייר בצבעי מים... באמת שאין לי מושג XD
בנתיים עשיתי בסה"כ 4 ציורים בצבעי מים... הראשון היה סתם בדיקה (קישור), השני היה ניסיון עלוב לצייר ציור נוף (הוא היה לבאטל נוף) הינה הוא (האמת בדיעבד, אני חושבת שזה נראה יותר כמו אבוקדו מאשר נוף XD).
והציור השלישי לבטאל צבעי מים, החלטתי לעשות הפעם ציור של דמות, עשיתי את שארלי, ושילשום עשיתי ציור נוסף של צבעי מים, האחרון שלי לבנתיים, של ג'רמייה.

אני חושבת שעדיף שלא אחפור על כל חיי העומללים, מאמצים נכזבים, ירידות נוראיות וקשות לעלייה, התיפוס הארוך שעברתי והדיכאונות שחשתי עקב חוסר הצלחה (עדיין אני חשה אותם האמת)... לחסוך ממכם את הצד המכוער בי XD
ככה ש... לסיכום, כיום, אני מנסה לצייר בצבעי מים כמה שיותר ולנסות להמשיך להתאמן, גם אם זה רק קישקושים =]

אז זהו בעצם, אני לא רוצה ממש לפרט מעבר לזה, מי שמתעניין תמיד יכול לשלוח לי הודעה =]

מקווה שנהנתם לקרוא קצת עליי ועל הציורים שלי וכדומה...

ולסיום, יש כאן את כל הדברים בתחום שעשיתי (הקישורים מובילים בעיקר ל-AIL, כי שם אני פירסמתי את כל המדריכים שלי וסיקורים וכדומה...)

מדריכים שכתבתי:
המדריך לצייר המתחיל
הכל על עפרונות ציור, טכניקות, והצללה מיוחדת!
סביבת עבודה נקייה ועבודה בצורה נקייה ואסתטית, מיועד לציור ידני
הבעות פנים במנגה ואנימה (בהרחבה על כל הבעה)


הסיקורים שלי:
Laira87
ireal70
otogiyougi
Fylus
PirateCaptainJess
Astro-G
kunoichi-san
Qinni
PokeFreak
SandFreak
moni158
borammy


הציורים הכי אהובים:
So Close Yet So Far
Music is My Thing
Clear Skies, Followed By Summer
Water Orange
Kamui: Water-Coloring
In Your Arms
Just..
Sexy Back
Women are so Troublesome
Akatsuki Meeting


הקישקושים הכי אהובים:
Pencil Doodles 01
TenTen Doodle
Sasori no Danna
Chibi Minato


ציורים מלפני 3-2 שנים (ממש כשהתחלתי לצייר):
Elricest
Ninja
Sketch 1
Sketch 2
Sketch 3
Sketch 4
Sketch 5
Chibi 1
Chibi 2

ולסיום:
My dA Gallery

Fullmetal Alchemist: Brotherhood

סוג: TV
שם באנגלית: Fullmetal Alchemist: Brotherhood
שם ביפאנית: 鋼の錬金術師
יוצר העלילה והצייר: Hiromu Arakawa
חברת הפקות: Bones
שנת הוצאת המנגה: 12 ליולי 2001 עד ה11 ליוני 2010
שנת הוצאת האנימה: 5 לאפריל 2009 עד ה14 ליולי 2010
עונות: 1
מספר פרקים: 64
ג'אנר: פעולה, הרפתקאות, דרמה, פנטזיה, קסם(הכוונה באלכימיה), שונן, משטרתי.
הגבלת גיל: R-+17

שלום לכולם!!
אז מי לא מכיר את אחת מהאנימות הכי מפורסמות בעולם, אלכימאי המתכת?
אז גם אני, כמו הרבה מיליונים אחרים, אוהבת את הסדרה, בגלל כמה סיבות, אבל כמובן גם אני אהבתי כמה דברים יותר מבסדרה הראשונה מהשנייה.
לאחר הפוסט הזה, אני אכתוב את הדיון הראשון שלי: FMA או FMAB? הדיון הזה יהיה מלא בספויילרים, כך שאני מציעה ואפילו דורשת רק לאנשים שראו את הסדרה לקרוא את הדעות שלי לגבי הסדרה בפוסט הבא שאפרסם, אבל בנתיים, הכנתי סיקור לסדרה המהוללת הזאת, לפי שאני אציג דיון עליה:

תקציר:
הסיפור מתרחש בעולם בו קיימים אלכימאים, אנשים אשר לומדים ומבצעים את אומנות האלכימיה, התמרה: לתפעל חפצים ולשנות חפץ אחד לאחר.
ישנם כמובן גבולות הנקבעו על-ידי החוקים הבסיסיים של האלכימיה: על מנת להשיג דבר מה, עליך להקריב דבר מה אשר שווה ערך לדבר שאותו אתה רוצה להשיג.

הדמות הראשית בסדרה, אדוארד אלריק, הוא אלכימאי מפורסם הידוע בכינוי "אלכימאי המתכת" (Fullmetal Alchemist), אשר כמעט איבד את אחיו הקטן אלפונס בתאונה אלכימאית.
אדוארד הצליח להתמיר את נשמתו של אחיו לתוך שריון מתכת גדול.
בעוד שהצליח להציל את חיי אחיו היקר, הוא שילם במחיר כבד של גפיו.
על מנת שיוכלו להשיב את מה שאיבדו, השניים יצאו למסע אחר אבן החכמים שעל פי השמועות בעלת הכוח להחזיר לשניהם את מה שליבם חפץ לקבל.

ההבדל בין הסדרה הראשונה לסדרה השנייה:
אני בטוחה שהרבה מהאנשים תמיד תהו למה יש שתי סדרות.
הסדרה הראשונה, שיצאה שנתיים לאחר שיצאה המנגה, עד פרק 8 הלכה על פי הסדרה.
מה שקרה, האנימה התקדמה מאוד, הרבה יותר מהמנגה, לכן, מפאת חוסר הסבלנות, מפרק 8 והלאה, הסדרה הלכה בצורה מאוד מאוד שונה מהמנגה המקורית.
הרבה אנשים לא אהבו את העובדה הזאת, שהאנימה שונה בצורה יותר מידי משמעותית מהמנגה, וגם הירומו הייתה מודעת לכך, לכן, כשהמנגה הייתה קרובה לסיומה, יצאה סדרה ההולכת אחד לאחד למנגה (וגם האיכות שלה יותר טובה), וזוהי לא אחרת מBrotherhood.
למרות שיש דברים טובים יותר בסדרה הראשונה, לפי דעתי היתרונות של הסדרה השנייה עוקפים את הסדרה הראשונה.
ובגלל שאיני רוצה לעשות ספויילרים, לא אתחיל בדיון של "FMA או FMAB". רק רציתי להסביר למה יצאו שתי סדרות לאותה המנגה.

דעה אישית:
אנימציה:
מדהימה ברמות בלתי נתפסות.
קודם כל, הירומו אחת מהציירים האהובים עליי, היא במקום השלישי נראה לי, אחרי הצייר של DGM ושל מחברת המוות.
יש לה טכניקה מצויינת, היא דיי פרופורציונאלית (חוץ מבפנים שהיא קצת לא), וכיף להסתכל על סגנון הציור.
אין הרבה הבדל בין האנימציה בסדרה הראשונה לשנייה, חוץ מהאיכות של האנימציה שהביאו אותה בHQ, ו.. פשוט מרגישים שזה יותר טוב, מסיבה לא מוסברת.
אני מאוד אוהבת את האנימציה בסדרה הזאת, לא פלא שזכתה לתשואות רבות.
9.5/10

עלילה:
מצויינת.
הסדרה הראשונה, זאת הייתה האנימה השנייה שראיתי, ראיתי אותה לפני 3 שנים בשנת 2007.
באמת התאהבתי בעלילה המקורית הזאת, אני מאוד הערצתי את הציירת והיוצרת של הסדרה הזאת.
מקוריות, שימוש במונח שאנו מכירים, אלכימיה (והומונקולוס), והפיכתו למשהו מורכב, שונה ומרתק הרבה יותר.
שימוש בעומק ופילוספיה יחד עם קרבות דמים ושונן.
מאוד נדיר לראות שונן שיש בו גם עומק מאחורי האקשן המטורף שם, חבל שאין סדרות כאלו.
גם זה לא כמו בסדרות כמו דרגון בול אוברי כזה (הכוונה שכל אחד יכול לרקוע עם הרגל על הקרקע ולגרום לרעידת אדמה שם (פרק 208 בDBZ), או לפוצץ כוכב עם כדור אנרגיה.
אלא זה באמת הגיוני, כל הקרבות שם זה לא נעשה בצורה מוגזמת, נכון שאלכימה לא באמת קיים, אבל השאר, זה לא משהו שאי אפשר לדמיין שמישהו עושה, זה נעשה בצורה מתוחכמת ולא אוברית.
בנוסף ההתפתחות של העלילה הזאת לא היה יכול להיות יותר טוב, לא העלילה הזאת בעלת פוטנציאל מאוד גבוה והיא מאוד טובה, אלא גם הפיתוח שלה היה טוב, ולא פחדו להרוג פה ושם דמויות.
מה שכן, הסוף של הסדרה הזאת היה מאוד מאכזב, לפחות אותי (היא יצרה את הסיטואציה הכי טובה שיש, ובמקום לקחת את זה שלב למעלה וליצור את הסיום הכי מרגש שיש, התחרטה ומחשש לצער את הצופים, חזרה כמה שלבים אחורה והפכה הכל). מאוד חבל.
גם היו עוד כמה דברים שביאסו אותי, אבל כשמכלילים הכל, זאת עלילה מצויינת בהחלט.
9/10

פסקול: 
מצויין. הרבה יותר טוב מהסדרה הראשונה.
יש כמה דברים שיותר אהבתי בעונה הראשונה (פיתוח העלילה במקום מסויים, הדרך שבה נוצרו הומונקולוסים...
אבל מה, המוזיקה, מדהימה, ואני אתחיל עם שירי הפתיחה והסיום.
נבחרו בקפידה ובצורה מדהימה. שירים שטילטלו אותי, בייחוד שיר הפתיחה Period ושיר הפתיחה Rain, במיוחד שיר הפתיחה Rain.
היה בו משהו, שהפך את הסדרה הזאת לעצובה, הוא העביר בי צמרמורת כל פעם ששמעתי אותו ביחד עם הקליפ.
בנוסף, משהו שהיה מאוד טוב בסדרה הזאת, זה שילוב שיר הפתיחה הנוכחי בקטעים מרגשים בפרק, בייחוד בפרקים ששיר הפתיחה היה Rain, היה אפשר להרגיש כמה זה משפיע, מרגש ומצמרר בפנים.
אחד הדברים הכי טובים שנעשו בסדרה מבחינת פס קול.
כמובן הOST המרשימים, והמדובבים המהוללים, כי איך אי אפשר לא להעריץ את פאקו רומי וקאגאמינה ריי על הדיבוב המדהים שהן עשו לאורך הסדרה (מי שלא יודע, פאקו המדובבת של אד וריי המדובבת של אל).
מדהים פשוט.
9/10

דמויות:
מדהימות בצורה בלתי ניתנת לתיאור.
המורכבות בכל אחד, עיצוב הדמויות, וכל דמות ודמות שם טובה בדרך שלה, אפילו דמויות המשניות.
הביאו דמויות רבות שלא הופיעו בסדרה הראשונה, דמויות מאוד מגניבות ומורכבות כמו אחותו של ארמסטרונג, מאריה (שהיא פשוט כלכך מגניבה! XD), וכל האלכימאים הנוספים מהצפון.
האמת, אני פחות אהבתי את אד, הוא דמות מאוד טובה אבל תמיד אהבתי יותר את אל, משום מה.
אבל אי אפשר להתווכח על העובדה שהדמות שלו נכתבה בצורה מדהימה, מורכבת וקל להתחבר אליו. גם הצורה שבה אירועים משפיעים עליו ועל אחיו נעשים בצורה מאוד טובה, ורואים איך הם המשתנים לאורך כל הסדרה.
גם רואים את השינוי בדמויות המוכרות יותר מהסדרה הראשונה ושהם שונות בסדרה השנייה, כמו רוי שרואים אצלו תפנית בפרקים האחרונים, ואפילו ההומונקלוסים שונים (כמו כן יש כמה הומונקולוסים חדשים).
בנוסף אפשר לראות צדדים חדשים של הרבה דמויות שהכרנו שלא יצא לנו לראות בסדרה הראשונה (שלא אגיד את שם עקב סיכוי לספויילרים).
צריך להעריץ את הירומו על כך שהצליחה ליצור מספר כה רב של דמויות שכל אחת מיוחדת בדרך שלה, ושהיא לא משאירה אף דמות מאחור ונותנת אפילו לדמויות לא חשובות את הזמן מסך שמגיע להן.
9/10

הנאה:
מאוד מאוד נהנתי.
חלף דיי מהר בגלל שסיימתי את זה תוך יום וחצי, אבל זה רק אומר כמה נהנתי מזה.
סדרה שיש בה לא רק שונן וקרבות, אלא גם עומק, וכאחת שראתה את הסדרה הראשונה, רק הרווחתי מלראות שוב.
אני האמת ממליצה למי שלא ראה את שתי הסדרות, לראות את הראשונה ואז את השנייה, לא להפסיד את שתי הסדרות, ואם לראות את שתיהן, אז קודם את הראשונה ואז את השנייה.
זה יסדר את הדברים יותר טוב, לראות קודם את הסדרה שלא הולכת לפי המנגה ואז את הסדרה שכיביכול האמיתית, שכן עוקבת אחרי המנגה.
סדרה מדהימה שמומלצת לכל חובב אנימה.
9/10


ציון סופי: 9.5/10