סוג: TV
שם באנגלית: Rainbow - Nisha Rokubou no Shichinin
שם ביפאנית: RAINBOW 二舎六房の七人
יוצר העלילה: Abe George
צייר המנגה: Kakizaki Masaumi
חברת הפקות: Madhouse Studios, FUNimation EntertainmentL
שנת הוצאת המנגה: יצאה ב5 לאפריל 2003, הסתיימה בפבואר 2010
שנת הוצאת האנימה: החלה לצאת באפריל 2010 ועדיין יוצאת
עונות: כניראה 1
מספר פרקים: 26
ג'אנר: דרמה, סייאן
הגבלת גיל: R- 17+
שלום לכולם!
הפעם הבאתי סיקור של אנימה שהתחלתי אתמול.
בגלל שזאת אנימה מאוד טובה אני החלטתי שכדאי שאני אסקר עלייה.
אני בטוחה שכולכם מכירים אותה (איך לא), עוד מעט אני אסקר גם על הסרט Summers War, שהיה סרט ממש טוב ולכן אני חייבת לסקר עליו 3>
מקווה שהסיקור שלי טוב ^_^
תקציר:
הסיפור מתרחש בשנת 1995, שבעה נערים, צריכים ללמוד איך לחיות באותו מוסד לעבריינים.
בעוד מוגבלים במזדרות בו תחושות סבל והשפלה הן יומיות, מחכים הנערים לאותה קרן אור של תקווה בתוך החשכה, באותו עולם אכזר.
הסיפור עוקב אחר החיים שלהם ביחד, ואיך הם ממשיכים לצעוד קדימה בעולם הקר.
דעה אישית:
אנימציה:
אנימציה מצויינת.
אחת האנימציות הכי טובות שראיתי, הכל ברמה מפורטת ביותר ובאיכות גבוהה, אפילו הצפייה הישירה באיכות גבוהה.
בנוסף גם סגנון הציור מאוד טוב, מוזר שהצייר של המנגה לא מוכר בכלל (כנ"ל גם לגבי יוצר הסיפור).
המראות קשים, אבל מפורטים בצורה טובה, לא יותר מידי קשים (הם כן, אבל לא ברמה שישאירו אותך עם זעזוע נפשי ברמה של שיגעון).
שיחקו אותה בחלק הזה.
9/10
עלילה:
ואו. אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
אני עדיין באמצע הסדרה, אבל זה.. מרגש. פעם ראשונה שכאב לי כלכך שהרביצו למישהו, ועוד בפרק הראשון.
הצליחו להעביר את המסר בצורה יוצאת מן הכלל, מרגש, סוחף, מצמרר, מעציב, ממלא בתקווה ומה לא...
פיתוח העלילה מדהים, הדגש על עבודת צוות וחברים גורם לי לבכות כל פעם מחדש.
כל פרק אני מוצאת את עצמי בוכה, ובאמת אפשר לראות שחברים בעולם התחתון שם הרבה מעבר לחברות רגילה, כי במקומות כאלו, הם היחידים שיש לך שם.
התחברתי לעלילה הזאת מאוד, מיוחדת ומרגשת, מזכירה לי את כל מה שקשור לשואה, שזה נושא רגיש אצלי (כי כל המשפחה מצד אמי עברו את זה).
סדר ההתרחשויות מפתח את הסיפור בצורה מצויינת, ומראים איך הוא משפיע על הדמויות אף הן.
אחת הסדרה שיותר ריגשו אותי לאחרונה.
9/10
פסקול:
פסקול מצויין, גם השירים, השירים כלכך משקפים את המסר והתוכן בסדרה, בצורה אפילו חודרת.
שירי הפתיחה והסיום מצויינים, מדגישים בדיוק את מה שהסדרה הזאת רוצה לשדר (אחדות, חברים), במיוחד שקוראים לשיר "We Are Not Alone", גם שיר הסיום מרגש מאוד.
הפסקול במהלך הפרקים מורגש, ומדגיש את הרגשות והאווירה הכוללת בכל סצינה, המדובבים אף הם מצויינים, למרות שהמדובבת היחידה שהיא מוכרת משם זאת פאקו רומי (המדובבת של אד ושל Nana).
8/10
דמויות:
מדהימות.
גם כשהפשעים שעבריינים עשו, דיי סטיגמתים ושיגרתיים, אין משהו מיוחד ורובם באים מאותו רקע (חוץ מבודדים חריגים), אפשר להבין אותם ולהיכנס לתוך הנעליים שלהם בקלות, להרגיש מה שהם מרגישים, לחוות את רגשות האובדן והנחיתות שהם מרגשים שהם באים לעולם התחתון ומתייחסים אלייהם כאל זבל, על הסבל שהם חווים שם, אלימות ואונס, אבל מדגישים את החברות החזקה שיש ביניהם, כי כמו שאמרתי, חברות במקום הזה מעבר לחברות אמיתית, זוהי חברות כמו החברות של לוחמי צה"ל, שאתה באמת תסכן את חייך בשביל חברך, חברות שלא הרבה משיגים, וכאן, בסדרה הזאת, עושים ומדגישים את זה כלכך טוב שזה גורם לי לבכות.
ההתפתחות של הדמויות מצויינת ומראים איך השלשלת של האירועים האלו משפיעים לא רק על העלילה אלא גם על הדמויות עצמם, ומגלים כל פרק דברים חדשים על הדמויות, ועל אף שהרקע הפלילי שלהם לא מיוחד, הדמויות האלו מורכבות בפני עצמם ובעלות ייחוד משלהן.
סדרה מומלצת.
9/10
הנאה:
בנתיים לא ראיתי את כל הסדרה, אני רק באמצע, אבל בין הבכי והזוועה שראיתי שם, נהנתי.
סדרה מדהימה, פתחה לי אופק חדש, גרמה לי להתרגש, לבכות, לשמוח ומילאה אותי בתקווה.
לכל האנשים שהם לא בעלי לב חלש, לא מפחדים מלראות דם, מכות, אונס וקללות מרובות, לא מפחדים מהדברים האלו, ממליצה בחום.
סדרה מדהימה, שכל אחד צריך לראות אותה בשלב כלשהו בחיים שלו.
9/10
ציון סופי: 9/10
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה