סוג: TV
שם באנגלית: Inutasha: The Final Act
שם ביפאנית: 犬夜叉 完結編
יוצר העלילה והצייר: Takahashi Rumiko
חברת הפקות: Sunrise, YTV
שנת הוצאת המנגה: מה-13 לנובומבר 1996 עד ה-15 ליוני 2008
שנת הוצאת האנימה: ה-3 לאוקטובר 2009 עד ה-29 למרץ 2010
עונות: 1
מספר פרקים: 26
ג'אנר: פעולה, שונן, הרפתקאות, קומדיה, שדים, פנטזיה, רומנטיקה, על-טבעי, היסטורי.
הגבלת גיל: PG-13
שלום לכל הקוראים!
אז סיימתי אתמול סוף סוף, אחרי מלא זמן שהבטחתי לעצמי שאני אראה כבר, את העונה השנייה של אינויאשה.
כתור אנימה נוסטלגיה שלי, וכתור עונה דיי מפתיעה שלא ציפיתי אלייה (אחרי ביקורות כלכך קשות שחבריי נתנו עליה), החלטתי לעשות עליה סיקור, כי אני כניראה אחת מבין היחידים שלא חושבת שזאת סדרה כלכך גרועה כמו שאנשים הפכו אותה.... להפך, היא הרבה יותר טובה מהראשונה לפי דעתי...
ובכן, לא אכביר במילים נוספות, ואתן לכם לקרוא.
תקציר:
עונת ההמשך לסדרה "אינויאשה".
אינויאשה, קאגומה, מירוקו, שאנגו, שיפו וקירארה, נמצאים עכשיו כמה צעדים לפני סוף המסע שלהם ושמים קץ לשד החמקמק נאראקו ולכל התהו ובוהו שיצר וכמו כן למחוק את הקארמה המצערת של אבן ארבעת הנשמות.
אם זאת, המסע שלהם לא יהיה קל, כשאוייביהם הנותרים עושים הכל כדי להבטיח שאינם ישיגו את מטרתם.
סדרת האנימה הזאת תתאר את צא'פטרים 36-56 של המנגה של אינויאשה.
הסדרה ממשיכה מאותה הנקודה בה נפסקה העונה הראשונה.
אינויאשה, קאגומה, מירוקו, שאנגו ושיפו נמצאים במטרה הכוללת של להביס את נאראקו ואת הרשע שיצר, הם אינם מאבדים תקווה כיוון ועתידם תלוי בזה, אך הדרך אינה קלה או קצרה, כך שהם יעברו טלטלות בהן יכללו סיטואציות של חיים ומוות ויהיה עליהם להשים את יחסי החברות והאהבה על הגבול עם החוכמה לדעת מי הוא חבר ומי הוא אוייב על מנת להצליח.
דעה אישית:
אנימציה:
אין הרבה שינוי האמת, למרות שהביאו את הסדרה הזאת בפרקי HQ וסיגנון העיצוב מעט השתנה (אבל לא ברמה שאפשר להבחין בזה על הפרק הראשון).
דווקא העיצוב לא נורא בכלל, במנגה הוא יותר גרוע, אבל מה, כשעוד ראיתי את העונה הראשונה לפני 3-4 שנים בערך, זה היה נראה כמו יצירת מופת.
במיוחד הציור, חשבתי שלא יהיה משהו יותר יפה מזה, עכשיו זה איבד מהערך שהיה לזה פעם.
מה שכן זאת הייתה חתיכת נוסטלגייה להסתכל שוב על הסדרה, אפילו כשיש לי פוסטר של סשומארו בחדר, שוב להסתכל באנימציה, בסגנון הציור, בפרקים, זה חוויה אמיתית, אי אפשר לשכוח את האנימה הראשונה שראית בטלוויזיה, הלא כן?.
7.5/10
עלילה:
העלילה, לא השתנתה מהעונה הראשונה.
כשראיתי את העונה הראשנה, ממש הערצתי את הסדרה, העלילה הייתה מבריקה.
אני יכולה להגיד היום בוודאות, שזה ממש לא מיוחד, ואפילו דיי שטחי.
מצאתי את עצמי מעבירה קטעי קרב בפרקים הראשונים, כי הקרבות בסדרה הזאת מאוד חוזרים על עצמם, וגם מאוד אוברים.
גם רק באינויאשה יחניסו לך יד לתוך הלב ועדיין תחייה (XD), או רק באינויאשה שאתה כימעט תמות, אתה איכשהו תצא מזה (עכשיו אני לא מתפלאה שסאנרייז היו אחראים לסדרה הזאת XD).
מה שכן, מעבר לפרקי הקרב, היו קטעים, שבאמת הצליחו לרגש אותי, ולא רק מהבחינה של להחזיר אותי אחורה (לתקופה שקיללתי את קיקיו והכנתי תמונות התעללות עליה, למרות שכיום אני כבר לא שונאת אותה), אלא היו קטעים שריגשו אותי עד כדי כך, שגרמו לי לבכות (פרק 8, פרק 20, פרק 22, פרק 26 ועוד כמה..).
לא משנה כמה זמן עבר, לא משנה שראיתי סדרות הרבה יותר טובות, לא משנה כמה עשו כבר כל דבר כימעט בסדרה הזאת בסדרות אחרות, היא עדיין הצליחה לרגש אותי בכל מיני קטעים.
גם מאוד אהבתי שהעלילה התפתחה מאוד מהר, זה לא נגרר אלא ישר הגיע לפואנטה והתקדם ברמה מטורפת.
אנימות כאלו, או כמו דרגון בול ונארוטו, צריכות להתקדם בלי שום פילרים (למרות שבטח היו שם פילרים, באינויאשה), לפי דעתי לפחות.
כל מי שראה את העונה הראשונה, לא משנה גם אם הוא כבר לא אוהב את הסדרה, ממש כדאי לו לראות.
העלילה אוליי לא מקורית, אבל קודם כל האנימה יצאה ב1996, והעונה השנייה, לפי דעתי, יותר טובה מהעונה הראשונה (גם בפרק 26 קרה האירוע שייחלתי לו כל אותו הזמן שראיתי את העונה הראשונה XD ומי שראה את הסדרה בטח מבין למה התכוונתי ^^)
מומלץ מאוד.
7/10
פסקול:
דווקא אהבתי את השירים בעונה הראשונה יותר, אבל שיר הפתיחה היה מאוד מדבק, גם זאת להקה שמאוד אהבתי אז (Do As Infinity), גם שירי הסיום היו חביבים, מאוד מתאימים לאינויאשה.
פס הקול, הוא אותו פס קול בעונה הראשונה, על פי כל הOST שאני שמעתי במהלך הפרקים, אז הם אותם OST.
זאת אחת מבין היחידות בסדרות, שהOST שלהן, הוא ממש מדהים, ואפשר להתרגש מהם בכל פעם ששומעים את זה.
פס הקול שהכי ריגש אותי, שכל פעם ששמעתי אותו ברקע דמעות התחילו להופיע בעיניי (גם בגלל שמשלבים את המנגינה הזאת בקטעים מרגשים), זאת המנגינה שיש לקאגומה ואינויאשה, וגם המנגינה שיש לקיקיו ואינויאשה.
ועוד פסי קול נוספים שהיו מדהימים. מאוד אהבתי את זה.
9/10
דמויות:
הדמויות... לא כאלו מזהירות.
כלומר, הן טובות והכל, אבל מודל שיטחי יחסית חוץ מכמה בודדות.
דווקא הדמות של קאגומה ואינויאשה, הן דמויות שטחיות, למרות שזאת לא הסדרה היחידה שאני רואה דמויות שטחיות שמככבות כדמות ראשית (נארוטו למשל, בלי להעליב, הדמות של נארוטו זה.. חיקוי מקורי של גוקו, ולא ממש מזהירה בלי מורכבות, וזאת דעתי בלבד).
הדמויות של שאנגו ומירוקו עוד יותר עגולות, אבל גם הן לא ממש מורכבות, ואפילו הדמות האהובה עליי משם, סשומארו, גם הוא מודל של המתבודד המגניב ביפן כניראה... שמתגלה שיש לו לב רחום וטוב אי שם בפנים..
רוב הדמויות הראשיות בעלי אופי יחסית דומה, "אני אגן על החשובים לי במחיר חיי", לפחות בקטע הזה, אבל ככה זה בסדרות שונן.
אולם הקומדיה, דווקא, הייתה מאוד חמודה, הנוסטלגיה התלוותה לזה, אבל היו קטעים שממש צחקתי (כמו בפרק האחרון, ממש בסוף היה קטע כלכך מצחיק שאני בכיתי והחזרתי אותו כמה פעמים, אף על פי שנמשך מספר שניות)
ועד כמה שהדמויות נראות שטחיות, היה מאוד קל להתחבר אליהם, להבין את סבלם (בייחוד של מירוקו ושאנגו, שסבלם היה גדול), ועד כדי כך ריגשו אותי שגרמו לי לבכות.
7/10
הנאה:
מאוד נהנתי בסה"כ.
כמו שאמרתי כבר, בהתחלה, בפרקים הראשונים, היו רגעים שכה השתעממתי (בקרבות), שהעברתי אותם.
גם היו קטעים מאוד צפויים בסדרה, כמו לא משנה מה ייקרה להם, הם לא ימותו (חבל קצת... היו רגעים שכמה דמויות היה עדיף שהם היו מתות, היה מוסיף יותר ייחודיות לעונה הזאת ויותר רגש), זה קטע מעט מעצבן, אבל כשעשיתי את הסיקור ראיתי שסאנרייז עושים את האנימה ואז לא התפלאתי (למרות שקוד גיאס, זאת הסדרה היחידה שהם הרגו את מי שהיה צריך למות).
קודם כל, למי שראה את העונה הראשונה, זאת מעיין חובה, להשלים את הפרק הזה, לחוות את הנוסטלגיה שוב, ולא תתאכזבו, כי זאת לא עונה גרועה, אפילו לפי דעתי יותר טובה מהראשונה שנגררה המון.
גם עשו כמה טוויסטים שלא חשבתי שהיוצרת של אינויאשה תעשה, שהפתיעו אותי לטובה.
מומלץ.
8/10
ציון סופי: 8/10
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה